נכתב על ידי אורי זמיר, 18.12.12, The Marker Cafe

המירוץ ההודו-סיני אל הבכורה

סקר שפרסמה אתמול סוכנות הידיעות של 'רויטרס' מצא: שההודים, הברזילאים והאינדונזים הם האופטימים ביותר בנוגע לשיפור הכלכלה בעולם בשנת 2013, עם כ-75% הצופים שם שינוי חיובי.
 
ישנם לא מעט נתונים סטטיסטיים המספרים את סיפורה המרתק כמו גם משעשע של הודו המודרנית. אחד מהם מסביר אולי את ניחוחם הבלתי נסבל של מרבית הערים המקומיות. מסתבר שכמעט לחמישים אחוזים מאוכלוסיית המדינה אין פשוט בנמצא עדין שירותים בבתים. לכן אוכלוסייה רחבה זו נאלצת לעשות את צרכיה במרחב הציבורי.
 
כה נרחבת התופעה עד שלאחרונה פרסם ראול טאנדון מהבי.בי.סי. כתבה ציורית שעסקה בה ובפתרונות היצירתיים שמצאו דיירי בתים אחדים הסובלים מריבוי הצרכים המוטלים לפתחם. הפתרון הנפוץ ביותר, כך מסתבר, הינו ציור תמונות של קדושים על הקירות החיצוניים של הבניין בתקווה שאלה ימנעו את השלפוחיות המלאות מלהתרוקן עליהם.
 
גם אם נסדיר לרגע חזרה את הנשימה (שנעצרה בעקבות ניחוחות השתן הגואים) נמשיך רובנו עדין לראות בהודו את החצר אחורית של העולם. בה הקדמה עטופה תמיד בחיבוק בל ינתק של טינופת ובאלגן. 
 
הפסקה ללא עיר
 
רק ביולי האחרון, למשל, עמדה הודו כזכור בפני הפסקת החשמל הגדולה ביותר בהיסטוריה בה נותרו כ600 מיליון מאזרחיה ללא קילו-וואט אחד לרפואה. האשמים המיידיים במחדל היו חקלאים אשר במהלך שבוע המונסון הכבד חרגו מהמכסות שהוקצו להם. אך אם נתרומם לרגע מעל לנסיבות בשטח אזי סביר יותר להניח שמסורת ארוכת שנים של שחיתות שלטונית ובירוקרטיה אינסופית הם שהשאירו בסופו של דבר את המספר הבלתי נתפס הזה של בני אדם בחשכה.
 
על פי דו"ח עדכני שהתפרסם השנה ניתן לקבוע בבירור כי להודו עדין המערכת הבירוקרטית הגרועה ביותר באסיה. על פי אותו הדו"ח מסתבר גם שכ-71 אחוזים מהעושים עסקים במדינה סבורים כי הונאה הנה חלק בלתי נמנע מעשיית עסקים במדינה, אפילו במקרים בהם מדובר בהצלת חיים.
 
הבירוקרטיה ההודית כה מושרשת בקרב פקידיה עד שסיפור כמו זה של פעיל אנטי-בירוקראטי שהועבר מתפקידו 43 פעמים, רק משום שחבריו לא רצו אותם לידו, שהביא ה'אינדיפנדנט' הבריטי השנה, חושף רק את קצה הקרחון של הסחבת המעיקה שם.  
 

הודו 2030
 
יחד עם זאת ולמרות התמונה העגומה והריחנית שעולה מרחובות מומביי ודלהי, רגע לפני שמכתירים במערב את הקיסר העולמי לשנת 2030 מומלץ לשכלל בתוך התמונה הרחבה מימדים נוספים. זאת כיוון שחשוב במקביל לזהות גם את אותם גורמים ההופכים את הפוטנציאל המקומי לעדיף ותחרותי לעיתים אפילו מזה של הענק הסיני.
 
כך למשל מפרסם השבוע גארי שילינג, אחד הפרשנים הכלכליים המוערכים ביותר בארה"ב, תחזית עדכנית שכותרתה הפרובוקטיבית משהו גורסת כי עתיד צמיחתה של הודו נראה מבטיח יותר מזה של סין. זאת למרות ההאטה השנה בקצב הצמיחה של המדינה.
 

 שם את כספו על חדק הפיל - שילינג
 
"בטווח הארוך להודו יתרונות רבים במיוחד בהשוואה לסין. במיוחד תודות למורשת שהשאיר אחריו השלטון הקולוניאלי הבריטי" אומר שיליניג, "כמובן שעל הודו להתגבר על עיכובים קיימים ולבצע רפורמות בתחומים נדרשים כגון חינוך, תשתיות ועיור. אך שוב בידיהם של ההודים נמצאים היסודות הנדרשים להאפיל אפילו על סין"
 
בתחילתו של המאמר פורס שילינג כמה טיעונים טחונים וידועים. כמו למשל השפה האנגלית, חופש העיתונות והביקורת וגידול האוכלוסייה ההודית, שעתיד לעבור את זו המתחרה  בעקבות מדיניות הילד האחד הסינית. כמו כן חוזר הוא על הנתון המשומש של ההרכב הדמוגרפי השונה המוכיח כי בשנים הקרובות עתיד מספר הילדים המצטרפים למעגל העבודה להמשיך ולגלות נסיגה בסין אל מול צמיחה מתמדת בצד ההודי של המפה.
 
אך מי שפיהק בתחילת דבריו של שילינג, לא התייאש והקפיד לקרוא אותם עד סופם, מצא בהם גם כמה הבלחות חדשות המוסיפות טיעונים טריים להצדקת המהפך המדובר. "להודו ישנה אוריינטציה ברורה הרבה יותר גם מבחינה היסטורית של שוק חופשי מאשר לסין" אומר שילינג ומבסס את דבריו על נתונים שלפיהם בהודו רק כ-14% מהתל"ג המקומי מגיע מחברות ממשלתיות בעוד הנתון הסיני קרוב יותר ל-50%. 
 
"חשוב לשים לב," מציין שילינג "שבהודו ישנו מספר לא מבוטל של חברות כגון 'טאטא' המסוגלות להתחרות גלובאלית. לעומתה מרבים החברות הסיניות מוכבדת על ידי בנקים בשליטה ממשלתית ותאגידים ממשלתיים אחרים אשר אינם מדמים תחרות אמיתית והמעסיקים עדין יותר מרבע מכוח העבודה שם"

בהמשך מביא שילינג גם את הוצאות הצריכה של הצרכן ההודי, המהוות כיום כבר כ-58% מהתל"ג, לעומת 37% בלבד בצד הסיני, כגורם המשמש כבולם זעזועים בתקופת משברים כלכליים גלובאליים. גורם אשר עתיד לתת את הטון כל עוד הביקושים במערב ממשיכים להתכווץ.
בנוסף, אומר שילינג, היצוא ההודי עצמו פחות הפכפך ופגיע בהיותו מבוסס באופן נרחב על תעשיית השירותים ולא על יצור מוצרי צריכה מחזוריים. 
 
בעבור כל מי שעדין לא השתכנע נועץ לסיום הכלכלן המוערך את המסמר האחרון בדמות אחוז ההפרשה ההודית הגבוהה יחסית לחיסכון. אומנם אחוז ההפרשה הסינית לחסכון, כך מסתבר, כמעט זהה, אך עצם העובדה שהפרשה זו אינה פוגעת בנכונותו של הצרכן ההודי להוציא כסף על צריכה מקומית היא שעושה לדעתו של שילינג את ההבדל.
 
את הפער הגדול במספרים מסביר שליניג על ידי חוסר הביטחון הסוציאלי בצד הסיני. האזרח הסיני הממוצע, מסביר שילינג, נאלץ לממן את עתידו הסיעודי מכיסו, בלא כל רשת ביטחון ממשלתית.
גם אם בצד ההודי רשתות הביטחון הסוציאליות רעועות למדי גם כן, נהוג עדין שבני המשפחה הצעירים מטפלים בהוריהם עד סוף ימיהם. מנהג זה שהיה עד לפני כשני עשורים גם נחלתם של הסינים איבד מתוקפו בעקבות ההגירה של צעירים אל עבר הערים, ההתרחקות מבני משפחותיהם ובמקביל כאמור מדיניות הילד האחד המדוברת אשר אינה מציעה אלטרנטיבות משפחתיות. 
 
המרתון האסייתי
 
פתחתי את דברי בציטוט אמרתו הפרובוקטיבית משהו של מייקל ג'קסון הגורסת כי "שקרים רצים ספרינט אך האמת רצה מרתון". גם אם ננקה מעט את הדרמטיות שבאמרה סבור אני עדין שחלקה הראשון תקף לגבי ההווה של סין כפי שחלקה השני תקף לגבי עתידה של הודו.